<h1>ראבי"ה סימן תקכ"ח</h1>
<h2>דף עח.</h2>
ואחרי שמפסיקין מלאכול עבדינן כרבי יהושע בן לוי דנהיג ערב יום כיפורים מביא מטפחת ושורה במים ועושה אותה כמין כלים נגובין ולמחר מעבירה על גבי עיניו. וערב תשעה באב שורה במים ולמחר מקנח פניו ידיו ורגליו. וזקני כתב שרק על עיניו כדי להקיר היה מעבירה ולא להדיח. וירא שמים יזהר מסחיטה, כדאמרינן איפכא אמרת לן ואותיבנך סחיטה. וגרסינן בירושלמי [ה"א] רבי יונה הוי [יהיב] לה תחות כדה.
<h2>דף עח:</h2>
ומוליכין כרים וכסתות לבית הכנסת לעמוד עליהם, כי יש בני אדם שיש לו כאב ברגליו, ויש שהצינה קשה לו, שהרי אף על פי שנאסר נעילת הסנדל אמר רבה בר רב הונא כריך סודריה אכרעיה ונפק רבי יהושע הוי נפיק בסנדל של שעם רבי יהודה נפיק בדהוציני, וכל שכן כרים וכסתות דשרי.
<h2>דף פא:</h2>
תנא רב חייא בר רב מדיפתי (כתיב) ועניתם את נפשותיכם בתשעה (וגו') וכי בתשעה מתענין והלא בעשירי מתענין, אלא ללמדך שכל האוכל ושותה בתשעה [מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי]. פירוש כל המתענה עשירי מקצת תשיעי עמו, שהרי מבעוד יום הוא מפסיק, דתניא ועניתם את נפשותיכם בתשעה יכול בתשעה תלמוד לומר בערב אי בערב יכול משתחשך תלמוד לומר בתשעה הא כיצד מתחיל ומתענה מבעוד יום מכאן שמוסיפין מחול על הקודש אין לי אלא בכניסתו ביציאתו מנין תלמוד לומר עד ערב ואין לי אלא יום הכיפורים שאר ימים טובים מנין תלמוד לומר תשבתו ומנלן דמאחרי ומקדמי [לשבת] תלמוד לומר (תשבתו ומנלן) שבתכם הא [כיצד] כל מקום שנאמר שבות מוסיפין מחול על הקודש. וגרסינן בפרק שואל [אדם] [קמ"ח ע"ב] הא תוספות יום כיפורים דאורייתא והא (ד)אכלי ושתי עד שחשיכה ולא אמרי להו ולא מידי משום דהנח להם לישראל שיהו שוגגין ואל יהו מזידין, והכי נמי איתא בפרק המביא כדי יין [ל' ע"א]. ואפילו נשים מוזהרים בתוספות עינוי, כדאיתא בפרק הישן תחת המטה [כ"ח ע"ב]. ולאחר שפסקו אם מותר לחזור ולאכול ולשתות פירשנו בחיבור זה בפרק קמא דתענית. וכתבנו ראיות גם ממדרש איכה. ובמדרש אגדה [בראשית רבה י"א ד'] שעבד של הגמון רצה לקנות דג גדול ובא חייט אחד מישראל וקנאו ביוקר, שלח ההגמון אחריו ואמר לו על מה עשה כן ואמר לו ערב יום כיפורים הוא יום מחילה וסליחה, ולכך פזרתי הוני לקנותו. ופטרו ההגמון לשלום.
<h2>דף פז:</h2>
וראיתי מכתב גלילי ידי רבני זקיני אין טומנין תבשיל מערב יום הכיפורים כדי לאוכלו במוצאי יום הכיפורים, שאין טומנין אלא לכבוד שבת אבל לכבוד החול לא. וכלשון זקיני מצאתי כך כתוב בתשובה, וגמר התשובה וכבר הפליגו אנשי אספמיא ועשו סמיכה שלא להטמין בערב יום הכיפורים. אבל מר נטרונאי גאון אמר שאין אסור בדבר והעושה אין ממחין בידו. וכן הלכה. ונכנסין לבית הכנסת ומתירין חרם להתפלל עם כל איש אשר חטא ועבר על גזירות הקהל אפילו אם אינו מבקש שיתירו לו, דאמר רבי שמעון חסידא [כריתות ו' ע"ב] כל תענית ציבור שאין בה פושעי ישראל אינה תענית ציבור שהרי חלבנה ריחה רע ומנאה הכתוב עם סממני הקטורת. אביי אמר מהכא [עמוס ט'] ואגודתו על ארץ יסדה. ומדליקין נרות על שולחנם ועורכין השלחן כמו בשבת משום דמיקרי שבת שבתון. ואף יש שמדליקין בחדרים וגם בעליות, דתנן [פסחים נ"ג ע"ב] מקום שנהגו [להדליק את הנר בלילי יום הכיפורים מדליקין, מקום שנהגו] שלא להדליק אין מדליקין. ומדליקין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ועל גבי החולים. דרש רבא ועמך כולם צדיקים וגו' בין שאמרו להדליק בין שאמרו שלא להדליק שניהם לא אמרו אלא משום דבר אחד.
ניהגו פרושים לטבול, דאמרינן במדרש תנחומא פרשת ואתחנן שמע ישראל וגו' רבנן אמרי וכו' עד אבל ביום הכיפורים שהם נקיים כמלאכים אומר אותו בפרהסיא, ולובשים לבנים מהאי טעמא. וגרסינן במסכת שבת [קי"ט ע"א] אמר רב הונא מאי דכתיב [ישעיה נ"ח] ולקדוש ד' מכובד זה יום הכיפורים שאין בו לא אכילה ולא שתיה אמרה תורה כבדוהו בכסות נקייה. וצריך להתוודות בתפלת מנחה עד שלא ישתכר, דתנו רבנן מצות ווידוי ערב יום כיפורים עם חשיכה [דברי רבי מאיר] וחכמים אומרים מתוודה קודם אכילה ושתיה שמא תטרוף דעתו עליו, ואף על פי שהתוודה קודם אכילה [מתוודה אחר אכילה ואף על פי שהתוודה] ערבית יתוודה שחרית ומוסף ומנחה ונעילה והיכן אומר יחיד אחר תפלתו ושליח ציבור אומר באמצע התפלה. ואמרינן בעירובין [ס"ד ע"א] שיכור אל יתפלל. ושליח ציבור לא מצלי במנחה בקול רם הווידוי להוציא את שאינו בקי, מפני שאינו יכול לאמרו באמצע התפלה כמו בשאר תפלה, ואף כי לא נתקן במנחה אלא משום גזירה בעלמא שמא יארע אונס. אבל בסדר רב עמרם כתוב שצריך שליח ציבור לאמרו במנחה להוציא את שאינו בקי. ועוד כתוב אתה יודע רזי עולם (ו)מתפללים הקהל בלחש, והחזן בקול רם אתה מבין, וכן ביוצר וכן במנחה אבל לא במוסף. ומיהו אנן לא נוהגין למימר הכי. כתוב בהלכות גדולות יחיד דלא גמיר אתה יודע אתה נותן וכו' ואמריה בצלותיה אבל אנחנו חטאנו נפיק בה. ונהגו ללקות ולהתחרט על הפשעים ולבקש מחילה קודם תפלת מעריב, דתנן [פ"ד ע"ב] עבירות שבין אדם למקום יום הכיפורים מכפר עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חבירו. [פ"ז ע"א] אמר רבי יצחק כל המקניט את חבירו אפילו בדברים צריך לפייסו שנאמר [משלי ו'] בני אם ערבת לרעך וגו' אם ממון יש לו בידך התר לו פסת ידך ואם לאו הרבה עליו רעים. אמר רב חסדא וצריך לפייסו בשלש שורות של שלש בני אדם שנאמר [איוב ל"ג] ישור על אנשים וגו' חטאתי וישר העויתי ולא שוה לי. אמר רבי יוסי ברבי חנינא המבקש מטו מחבירו אינו צריך לפייסו יותר משלש פעמים שנאמר [בראשית נ'] אנא שא נא וגו' ועתה שא נא וגו'. ואם לא מחל לו הרי הוא אכזרי שנאמר [שם כ'] ויתפלל אבר[ה]ם וגו'. המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו, ואם רבו [הוא] צריך לפייסו עד שיתרצה לו. ולאו אורחא דמילתא לפייסיה רב לתלמידיה, כדחזינן בעובדא דרב שאזיל לפייסו לההוא טבחא ואיעניש ההוא טבחא ומית. [ואם מת] אמר רב יוסף בר חבוש מיא משמיה דרבי אבהו מוליך עשרה בני אדם ועומד על קברו ואומר חטאתי לה' אלהי ישראל וחטאתי לפלוני שחבלתי בו. ומיחייב אינש למימצי נפשיה כי הא דרבי זירא הוי ממצי נפשיה. ותניא [פ"ו ע"א] עבר (על) על מצות עשה ועשה תשובה מוחלין לו מיד, עבר על מצות לא תעשה ועשה תשובה תשובה תולה ויום הכיפורים מכפר שנאמר [ויקרא ט"ו] כי ביום הזה יכפר עליכם וגו' עבר על כריתות ומיתות בית דין ועשה תשובה [תשובה] ויום הכיפורים תולין וייסורים ממרקין שנאמר [תהלים פ"ט] ופקדתי בשבט פשעם וגו' אבל מי שיש בידו חילול השם אין כח בתשובה לתלות ולא בייסורין למרק ולא ביום הכיפורים לכפר וכולן תולין ומיתה ממרקת שנאמר [ישעיה כ"ב] אם יכפר העון הזה לכם [עד תמותון]. וחילול השם כגון שלמד ושנה ומעשיו מקולקלין ואומרים הבריות אוי לו לזה שלמד תורה ואוי לו לרבו שלמדו תורה דכתיב [דברים ו'] ואהבת את ה' אלהיך שיהא שם שמים מתאהב על ידך שיהיו מעשיו מתוקנים ומשאו ומתנו באמונה ואומרות [עליו הבריות] אשריו שלמד תורה ואשרי לרבו שלמדו תורה.
